מדרש על שמואל ב 22:14: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

ב׳): ממיעוט, כיצד? המיעוט שלש לשונות: אך, רק, מן. ״אך״ למעט כיצד? דכתיב וישאר אך נח (בראשית ז׳:כ״ג), מה ת״ל ״אך״ מלמד שאף נח היה בתיבה גונח דם מפני הצינה. כיוצא בדבר אתה אומר אך בעשור לחודש (ויקרא י״ג) אילו נאמר בעשור לחודש הייתי אומר לכפר על שבים ועל שאינם שבים, כשהוא אומר ״אך״ מיעט הכפרה, ללמד שאינו מכפר אלא על השבים. ״רק״ למעט כיצד, ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה (בראשית כ׳:י״א), יכול לא היו יראים כל עיקר, ת״ל ״רק״ אמור מעתה עד שלא שמעו באזניהם לא היו יראים, מששמעו באזניהם היו יראים. כיוצא בדבר אתה אומר עד כמה פעמים אני משביעך שלא תאמר אלי ״רק״ אמת בשם ה׳ (מלכים א כ״ב:ט״ז), מלמד שלא אמר מכל לבו אלא שהיה שם יהושפט עמו. "מן" למעט כיצד? ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב (שמות י״ח:י״ג) יכול כל היום היה דן, אימתי היו התלמידים לומדים, ת״ל ״מן״ הבקר מיעט, מלמד שלא היה יושב כל היום, ושיערו חכמים עד ו׳ שעות. כיוצא בו ירעם מן שמים ה׳ (שמואל ב כ״ב:י״ד) יכול שהרעם נשמע מכל קרנות השמים, ת״ל ״מן״ מיעוט שלא נשמע אלא מן אפרכיא שנתבע לה. וכה״א ירעם אל בקולו וגו׳ (איוב ל״ז:ה׳) במקום שהוא צריך לחדש דבר.

דָּרַשׁ רַבִּי פַּפִּיס לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה, לְסִסָּתִי כְתִיב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֵׁם שֶׁשַֹּׂשְׂתִּי עַל הַמִּצְרִיִּים לְאַבְּדָן בַּיָּם, כָּךְ שַׂשְׂתִּי לְאַבֵּד שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּמִי גָּרַם לָהֶם לְהִנָּצֵל, מִימִינָם וּמִשְׂמֹאלָם, בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁעֲתִידִין לְקַבֵּל מִימִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ב): מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. וּמִשְֹּׂמֹאלָם, זוֹ מְזוּזָה. דָּבָר אַחֵר, מִימִינָם, זוֹ קְרִיאַת שְׁמַע. וּמִשְׂמֹאלָם, זוֹ תְּפִלָּה. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא דַּיֶּךָ פַּפִּיס כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר שִׂישָׂה כְּתִיב בְּשִׂי"ן וְכָאן בְּסמ"ך. אֲמַר לֵיהּ וּמָה אַתְּ מְקַיֵּם לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה, אֶלָּא רָכַב פַּרְעֹה עַל סוּס זָכָר וְכִבְיָכוֹל נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל סוּס זָכָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים יח, יא): וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף, אָמַר פַּרְעֹה מָה הַסּוּס זָכָר הַזֶּה הוֹרֵג בְּעָלָיו בַּמִּלְחָמָה אֶלָּא הֲרֵינִי רוֹכֵב עַל סוּסָה נְקֵבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה, חָזַר וְרָכַב פַּרְעֹה עַל סוּס אָדוֹם עַל סוּס לָבָן אוֹ בְשָׁחוֹר, כִּבְיָכוֹל נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל סוּס אָדוֹם לָבָן שָׁחוֹר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (חבקוק ג, טו): דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ, סוּסָוָן פָּגְיָין, יָצָא פַּרְעֹה הָרָשָׁע בְּשִׁרְיוֹן וְכוֹבַע, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נט, יז): וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן. הֵבִיא נֵפְטְ, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יח, יג): עָבָיו עָבְרוּ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ. הֵבִיא אַבְנֵי בַּלִּיסְטְרוֹת, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט, כג): וַה' נָתַן קֹלֹת וּבָרָד. חֲרָבוֹת וּרְמָחִים, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יח, טו): וּבְרָקִים רָב. הֵבִיא חִצִּים, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יח, טו): וַיִּשְׁלַח חִצָּיו. אָמַר רַבִּי לֵוִי וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם, שֶׁהָיוּ הַחִצִּים מְפַזְּרִים אוֹתָם, וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מְעַרְבְּבִין אוֹתָם, עִרְבְּבָן, הֲמָמָן, נָטַל סִגְנִיּוֹת שֶׁלָּהֶם וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים מָה הֵם עוֹשִׂים, יָצָא פַרְעֹה קַטַּפְרַקְטוֹס, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב, יג): ה' כַּגִּבּוֹר יֵצֵא. הִרְעִים קוֹלוֹ, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כב, יד): יַרְעֵם מִן שָׁמַיִם ה'. לִבְלֵב בְּקוֹלוֹ, כִּבְיָכוֹל (שמואל ב כב, יד): וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קוֹלוֹ. יָצָא פַרְעֹה בְּזַעַם, כִּבְיָכוֹל (חבקוק ג, יב): בְּזַעַם תִּצְעַד אָרֶץ. בְּקֶשֶׁת, כִּבְיָכוֹל (חבקוק ג, ט): עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ. בְּצִנָה וּמָגֵן, כִּבְיָכוֹל (תהלים לה, ב): הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה. בִּבְרַק חֲנִית, כִּבְיָכוֹל (חבקוק ג, יא): לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כֵּיוָן שֶׁכִּלָּה פַּרְעֹה כָּל כְּלֵי זַיִּן שֶׁלּוֹ הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְגָּאֶה עָלָיו, אָמַר לוֹ רָשָׁע יֵשׁ לְךָ רוּחַ, יֵשׁ לְךָ כְּרוּב, יֵשׁ לְךָ כְּנָפַיִם. מֵהֵיכָן הֱטִיסָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר רַבִּי יוּדָן מִבֵּין גַּלְגַּלֵּי הַמֶּרְכָּבָה שְׁמָטָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וֶהֱטִיסָן עַל הַיָּם. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא רוֹכֵב עַל טוֹעֲנוֹ עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן טוֹעֵן אֶת רְכוּבוֹ וְרוֹכֵב עַל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים יח, יא): וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַיֵּדֶא, וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר (שמואל ב כב, יא): וַיֵּרָא עַל כַּנְפֵי רוּחַ, בְּאֵיזֶה צַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים, אָמַר רַבִּי אַחָא מִכָּאן שֶׁהָיָה לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלָמוֹת וְיָצָא לְהֵרָאוֹת בָּהֶן.

קולות וברד. קולות היינו רעמים, מאי רעמים אמר שמואל עננין דאתין בגלגלין, דכתיב קול רעמך בגלגל (תהלים עז יט). ורבנן אמרי ענני דשפכי מיא אהדדי, דכתיב לקול תתו המון מים בשמים (ירמי' י יג). רב אחא בר יעקב אמר ברקא [תקיפא] דבריק בעננא ומתבר גזיזא (ברדא) [דברזא] אבל כשלקו מצריים במכת ברד היו אבני ברד יורדין שלימות היה הברק מבריק בענן והקולות יוצאין בכח והברק שורף והברד מכה, וכולן בגזירה אחת, שנאמר ירעם מן שמים ה' ועליון יתן קולו ברד וגחלי אש (ש"ב כב יד), ומסתברא לן כוותיה דרב אחא בר יעקב, דהא כד בריק ברקא אתי מיטרא, וכן נמי גבי מכת ברד שבמצרים איידי דבריק ברקא בברדא אע"ג דלא מיתברינהו לגמרי מיהו משחקי ליה קימעא והוי מיטרא, דכתיב וימטר ה' ברד (פסוק כג), וכתיב ומטר לא ניתך ארצה (שמות ט לג):